<h1>הפרדס לרש"י סדר פרשיות</h1>
<h2>דף כ.</h2>
סימן המועדים ומסורת שלהן. לעולם לא [זב"ד פור], לא בד"ו פסח ולא גה"ז עצרת ולא אד"ו ראש השנה וסוכה. וסימנן ופסוקין שיצאו מהם, אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם. לא גה"ז עצרת, [שופטים ו'] ויהי חורב על הגזה לבדה. לא אד"ו ראש השנה [וסימנם] [עזרא ח'] ואצוה אותם אל אדו הראש. לא אג"ו יום הכיפורים, וסימן אגורה באהלך עולמים, לא זב"ד פור, וסימניך זבדני אלהים אותי זבד טוב. לעולם שני של פסח ראשון לעצרת, שני לעצרת ראשון לראש השנה וסוכה, כי לעולם יום ראש השנה הוא יום סוכה. וסימנם א"ת ב"ש ג"ר ד"ק ה"ץ. יום ראשון של פסח יום תשעה באב הרי א"ת, שני של פסח ראשון לשבועות הרי ב"ש, שלישי של פסח ראשון לראש השנה הרי ג"ר, רביעי לפסח אחרית סוכה הרי ד"ק, שמנהגינו לומר קבצינו, חמישי לפסח הוא צום כיפור וצום גדליה הרי ה"ץ, ראשון לפסח הוא יום תשעה באב, וסימן השביענו במרורים בו ביום הרגוני לענה.
<h2>דף לא.</h2>
ופרשת האזינו קורין אותה כמו שהיו קורין אותה בבית המקדש. (וסימן הזי"ו לך) כשם שאמרו חכמים במוספי שבת מה [שירה] היו אומ[רים] אמר רב חנן [רבא אמר רב הזי"ו לך, סימן, וכל שבת ושבת היה אומר אחת, ואמר רב חנן] בר (אבא) [רבא] כדרך שהיו חולקין אותה [כאן] כך חולקין אותה בבית הכנסת. וכך אמר רב פלטוי ראש ישיבה הזי"ו לך. ה' האזינו עד זכור ימות עולם. ומן זכור ימות [עולם] עד ירכיבהו על במותי ארץ, ומן ירכיבהו עד וירא ה' [וינאץ], ומן וירא [ה'] עד לו חכמו. ומן לו חכמו עד כי אשא אל שמים [ידי], ומן כי אשא [אל שמים ידי] עד סוף השירה [כן. כך היא הזי"ו לך. ששה הקמות בבית הכנסת], והשביעי קורא מסוף השירה [מן ויבוא] עד סוף הפרשה, הרי הזי"ו לך.
